אם רציתם הוכחה עד כמה עירא, הסמל בן ה-19 מפתח תקווה, שנהרג ביום שלישי בתאונת טנק ברצועת עזה, היה אדם כל כך אהוב בחייו, הייתם צריכים להגיע היום (שישי, 17.5) לשכונת שערייה, לבית מגוריו ברח’ יונה. בחצר, בסוכת האבלים ועל הגג התכנסו אנשים רבים, שהכירו את עירא. חברים מספרים על כריזמה סוחפת, צחוקים ב’קרייזי מיט’ והרצון שלו להיות קרבי ולתרום למדינה כמה שיכול.
גיספן היה לוחם שריון בגדוד 75 בחטיבה 7 והוא ההרוג הראשון במניין הנופלים של יום הזיכרון הכה עצוב של 2024. יום אחריו, נפטר מפצעיו תושב אחר של העיר, לירון יצחק, עובד חברה קבלנית מטעם משרד הביטחון, נפצע שלשום באורח אנוש מפצמ”ר במרחב רצועת עזה – מה שהעלה את מספר הקורבנות (נופלים, נרצחים וחטופים) מפתח תקווה, מאז השבת השחורה של ה-7 באוקטובר.
צפו: חברים מספרים על עירא יאיר גיספן ז"ל (מתוך טיקטוק פתח תקווה NEWS)
@ptnews.tiktok חברים מספרים על עירא יאיר גיספן ז"ל תושב פתח תקווה שכונת שעריה. #פתחתקווה #עיראיאירגיספן @פתח תקווה העיר שלי @הפועל פתח תקווה 💙🖤💙🖤 @צדוק בן משה ♬ צליל מקורי - פתח תקווה NEWS
"הלכנו ארבע שעות ברגל מנמל תל אביב חזרה לפתח תקווה
גיספן, בנם של עמית וטליה, למד בבית ספר אורנים, בחטיבת פיינשטיין ואחר כך בתיכון ברנר שבפתח תקווה. הוא למד במגמת הנדסת תוכנה, שבוגריה יועדו לתפקידים עורפיים בצה”ל, אך עירא התעקש לשרת ביחידה קרבית. “הוא עשה הכל כדי להיות קרבי”, מספר חברו הקרוב, אלדר דיב, משכונת אחדות. “הוא התגייס חודשיים לפני המלחמה, שתפסה אותו בהכשרה. הוא כל הזמן רצה להיכנס לעזה. הוא התקשר אליי בהתלהבות לפני שהם נכנסו לחאן יונס. אני יודע שהיה לו קשוח שם, אבל הוא ממש רצה להיות שם”.
על הדמות המיוחדת של גיספן, מספר דיב: “אני זוכר שלילה אחד התחשק לנו ללכת למסעדת המבורגרים בנמל תל אביב. אחרי שאכלנו ונהנינו, פתאום גילינו שאין לנו איך ממש לחזור לפתח תקווה. מונית יקר – אז החלטנו ללכת ברגל מנמל תל אביב. זאת הייתה הליכה ארוכה של שלוש-ארבע שעות, אבל היא עברה מהר. נהניתי מכל רגע בחברתו של עירא ולא הפסקנו לדבר”.
"לא אהב את השם האמצעי 'יאיר' - אבל תמיד האיר"
על הגג התכנסו רבים מחבריו לתיכון ברנר. בכי ועצב לא היה שם, אלא בעיקר סיפורים מצחיקים על עירא, שהיה סוג של מסמר בחבורה. “השם האמצעי שלו הוא ‘יאיר'”, סיפר חברו, שי ברינבאום צדוק, משכונת תקומה. “הוא לא אהב את השם הזסה ובכוונה היינו קוראים לו ‘יאיר’ כדי לעצבן אותו. אבל השם הזה מאוד מאפיין אותו. כל פעם שהוא נכנס לחדר, הוא ממש האיר את המקום והפך אותנו לשמחים בנוכחותו”.
"אף פעם לא היה רעב- אבל בסוף תמיד אכל"
איתי מלמד, משכונת מחנה יהודה, היה גם אחד מחבריו הקרובים של עירא, מספר: “היינו מכיתה א’ ביחד באותה כיתה ואחרי זה למדנו יחד בחטיבה ובתיכון. היינו אוהבים לאכול ב’קרייז מיט’ פתח תקווה. אבל כשהיינו מגיעים – הוא אף פעם לא היה רעב. תוך כדי שאנחנו אוכלים, הוא תמיד היה נותן המלצות ‘לשים רוטב’, ‘לשים צ’יפס’. בסוף גם לא היה לנו נעים ונותנים לו מהאוכל, הוא סירב, אבל בסוף תמיד אכל”.
המשפחה והחברים יושבים שבעה ברחוב יונה 58, שכונת שערייה, פתח תקווה.
