בשבוע שעבר נפתח בשכונה חמ”ל תרומות, שמטרתו לקדם את הקמת האולם, שאמור להיבנות על בית הכנסת “יד יוסף” ברחוב חנה רובינא 23. בני משפחתה של הדר, שגדלה בעיר מאז הייתה ילדה קטנה, קוראים לתושבי פתח תקווה בפרט לתרום כפי יכולתם. עד כה הושגו 265,104 ש”ח, כשהתרומות ממשיכות להתקבל כל הזמן. “האולם שייבנה, ינציח את אופיה של הדר. אושר ושמחה”, אמר דור, אחיה.
שנה וחצי פחות שבוע, עברו מאותו יום נורא של מתקפת הפתע של החמאס, שבין קורבנותיה היו 364 מבלים במסיבת הנובה ברעים, ביניהם גם הדר חושן ז”ל, בת 27 במותה, שנרצחה במיגונית ברעים. באותו זמן אחיה, דור חושן, היה משוחרר טרי מסיירת “אגוז” – וכמו כולם ביחידה, גם הוא הוקפץ. “בצהרים כבר הייתי בדרום ואז הבנתי שאחותי הייתה במסיבה. היא לא ענתה והתחלתי לחפש אותה”, הוא מספר.
צפו בדברי קרובי משפחתה של הדר חושן (מתוך טיקטוק פתח תקווה NEWS)
"כשהיא לא ענתה לנו - כבר הבנתי"
“היה עליי רק אקדח”, הוא ממשיך. “הגעתי לאיזור המסיבה ולא מצאתי אותה. נחשפתי למראות קשים במיגונית המוות ליד בארי. כשהיא לא ענתה לנו כבר הבנתי. בסוף מצאו אותה במיגונית ברעים. הדר הוגדרה נעדרת – ורק כעבור 10 ימים קיבלנו את הבשורה המרה”. למרות האבל הכבד, דור חזר בתום השבעה לשירות מילואים של יותר מ-250 ימים במצטבר.
כיום דור משקיע את מירב מרצו בקידום פרויקט ההנצחה של הדר, שבאופן מקרי (או שלא), גדלה והתחנכה בשכונת הדר גנים, כשעברה מראשון לציון לבית ברחוב מנחם בגין עם ארבעת אחיה, כשהייתה קטנה. הדר למדה בבית ספר ממלכתי-דתי “מורשה” ולאחר מכן ב”אולפנית ישורון”. הייתה חניכה בתנועת הנוער “בני עקיבא” בעיר – ובהמשך מדריכה מסורה ונערצת בסניף “נחשון” מחוץ לשכונה.
עשר דקות לפני שמונה בבוקר - נותק הקשר
ב-7.10.23 הדר נסעה באותו סוף שבוע עם עוד ארבע חברות לפסטיבל המוזיקה “נובה” ליד קיבוץ רעים. כשהחל מטח הרקטות, הדר וחברתה לבנת לוי יצאו לכיוון הרכב וכך נפרדו משלוש החברות האחרות, לא לפני שהדר דואגת להרגיע את חברותיה שהכול יהיה בסדר ועוד רגע הם יהיו ביחד. הן התחילו לנסוע ולאחר זמן קצר החליטו לעצור ולהיכנס למיגונית בכניסה לקיבוץ רעים, כי חשבו שזהו הדבר הנכון והבטוח לעשות.
גם מתוך המיגונית הדר ולבנת שלחו הודעות והפצירו בחברותיהן שהיו במיגונית אחרת לא לצאת ולא לסכן את עצמן. אך המיגונית התבררה כמלכודת מוות. המחבלים ירו וזרקו רימונים לתוכה ורצחו רבים מהנמצאים בה, בהם הדר ולבנת. עשר דקות לפני שמונה בבוקר נותק עמן הקשר. הדר הוגדרה נעדרת ורק כעבור עשרה ימים קיבלה משפחתה את הבשורה המרה.
היום, המשפחה עדיין לא מעכלת שהדר, שכל כך אהבה את החיים – כבר לא איתנו. הרעיון להנציח את הדר בהקמת אולם שמחות היה של רב הקהילה, אביעד אשואל. “ישבנו משפחה וחברים והעלינו על דף 20 רעיונות להנצחה, אבל הרעיון של הרב – גרם לעיניים של כולם לנצוץ”, מספר דור האח. “הבנו שזה הדבר הנכון לעשות – כי זה כל כך מתאים לאופי של הדר – שהפיצה שמחה ואור. התכנון הוא לערוך שמחות למשפחות נזקקות באולם – אחרי שהוא ייבנה”.
