פוסט של תושב שכונת שעריים, רומן אפרוס, שהתלונן על מוזיקה בעוצמה גבוהה מרמקולי האירוע העירוני, הצית דיון ייצרי בקבוצת פייסבוק. רמי גרינברג: "זו לא עבירה על החוק". התושבים: "גם בשעות המותרות יש מגבלת דציבלים"
פוסט של תושבת שעריים על מוזיקה בעוצמה גבוהה מרמקולי האירוע העירוני הצית דיון סוער ברשת. רמי גרינברג: "זו לא עבירה על החוק". התושבים: "גם בשעות המותרות יש מגבלת דציבלים"
אירוע "תימאנה בפתח תקווה", שקיימה העירייה הערב (חמישי, 1.10) במגרש הכדורגל בשכונת שעריים, הפך לנקודת מוצא לוויכוח רחב על רעש בשכונות המגורים בעיר. האירוע, שהופק על ידי אגף תרבות, אירועים ופנאי בעירייה יחד עם מקפ"ת – מרכזים קהילתיים פתח תקווה, כלל מופע של להקת "בת נדיבים" בהשתתפות הזמרים שיר לוי ואיתי הררי, ודברי ברכה של ראש העיר רמי גרינברג. הכניסה הייתה חופשית.
"מתי שכונות בעיר הפכו למועדוני קריוקי?"
במהלך האירוע רומן אפרוס תושב השכונה פוסט לקבוצת תושבים בפייסבוק, ובו סרטון שצולם מול המתנ"ס ופנייה ישירה לראש העיר: "תגיד, מתי שכונות בעיר הפכו למועדוני קריוקי ומועדוני מסיבות? ולא, זה לא העניין שהמוזיקה לא לטעמי, ולא, זאת לא התשובה שעד 23:00 מותר!". לדבריו, תושבים כבר התייאשו מלהתקשר למוקד ולמשטרה. "שכונת מגורים זאת שכונת מגורים", כתב, "מקום שאנשים רוצים שקט אחרי יום עבודה". הוא הוסיף כי תשובה מסוג "תשלחו לי בפרטי ואני אטפל" אינה מספקת: "אנחנו התושבים רוצים טיפול רוחבי ולא נקודתי".
ראש העיר: "יסתיים בזמן המותר"
ראש העיר רמי גרינברג השיב בתגובות: "זה לא עבירה על החוק. זה אירוע שהעירייה מארגנת במתנ"ס עירוני בשטח ציבורי לפי כל הכללים והאישורים, וזה יסתיים בזמן שמותר ולא אחרי".
התשובה לא סיימה את הדיון. רומן השיב לראש העיר: "החלטת להתייחס לאירוע נקודתי ולא לבעיה רוחבית שאותה שתיארתי. רק בתגובות כאן יש מלא אנשים שמתלוננים". הוא שאל שוב: "האם ראש העיר והעירייה מתכוונים לטפל בהפרעות רעש, מוזיקה וקריוקי שמפריעים לשכנים, ולא להתחבא מאחורי אמירות שעד 23:00 מותר?".
חגי כהן הבהיר כי אין לו התנגדות לאירוע עצמו: "רק מבוקש להנמיך את הווליום. לדעתי גם החוגגים עצמם סובלים מהווליום. בעד אירועים, נגד החרשת השכנים". בתגובה נוספת כתב: "בקהל יש בקושי 40 צופים, אבל 400 משפחות סובלות. למה אי אפשר לחגוג בדציבלים נמוכים?". אורלי ארז הזכירה לראש העיר כי "ישנה מגבלה גם על עוצמת רעש, ולא רק על השעות".
"אין טיפת שקט בעיר הזאת"
רבים מהמגיבים הרחיבו את הדיון אל מעבר לאירוע. אלה לב כתבה: "גם בנווה גן. סיוט. כל היום רעש של צפירות ואתרי בנייה וכל הערב קריוקי, צעקות ומוזיקה בפול ווליום". ענת קרו נסי טענה כי "אף אחד לא מרתיע את העוברים על החוק, נדמה שהכל מותר", ואסנת שוקר סיפרה: "מוזיקה רועשת עד הבוקר. אנשים מבוגרים, ילדים קטנים לא יכולים לישון ואין מי שיעזור".
מור מזור תיארה רצף של מטרדים, ממכונות טיאוט ומפוחי עלים ועד אגזוזים ואופנועים, וקראה לענישה: "זו דרך יותר טובה להעשרת הקופה מאשר הטלת קנסות על חניה בכחול-לבן". דנה בינט קולומטי העירה: "העיקר פקחים מחלקים דוחות לגננים בגלל שכלי בנזין מרעישים בשעות הפעילות, אבל כל ערב קריוקי? זה סבבה". ורדה כהן הציעה: "למה להכריח אחרים שלא רוצים להשתתף ברעש הזה? לכו לפארק אוחיון", וליקה ליה כץ סיכמה: "דציבלים מטורפים. איך הפכנו לחברה שבה הכל מותר".
גולשת נוספת סיפרה כי גם כשפקחים מגיעים, "מנמיכים את המוזיקה ומגבירים מיד כשהפקחים עוזבים", וקבעה כי עד שלא יוטלו קנסות גבוהים התופעה לא תיפסק.
"ושמחת בחגך": המחנה השני
לצד המתלוננים, לא מעט תושבים יצאו להגנת האירוע וראש העיר. יעקב עובדיה כתב: "אנשים שמים מוזיקה בחג, מה רע בזה? לכו תהנו יחד איתם במקום להתלונן", והוסיף כי "מותר להם עד השעה 23". איציק אגסי: "תן לאנשים להנות. יש מספיק רע במדינה הזאת". רוחלה אלה גלפנד כתבה בקצרה: "עדיף רעש של שמחה מאזעקות", ודרור פלג הוסיף: "ושמחת בחגיך, קצת מוזיקה, מה קרה".
מרגלית מועלם שיבחה את ראש העיר: "תמיד מארגן המון אירועים לתושבים, למבוגרים, לקטנטנים ולפנסיונרים. ראש עיר אלוף". מוניקה כהן כתבה כי "דווקא נשמעת מוזיקה יפה", ולידור לוי הודה לראש העיר על המופע. אילנית דודקמן ציינה כי "יש שעות שמותר לעשות רעש, לא המשטרה ולא העירייה יכולים לתת דוח".
רז אוסקר הציע עמדת ביניים: "מסכים שרעש בשעות הלילה הוא מטרד וצריך להתחשב בתושבים, אבל לצייר שכונה שלמה כמקום שאי אפשר לחיות בו – זה כבר קצת מוגזם. אם יש אירוע שחורג מהשעות או מעוצמת הרעש המותרת, יש מוקד ומשטרה וצריך לטפל נקודתית".
מה אומר החוק?
התקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) אוסרות השמעת מוזיקה ברמקולים באזורי מגורים בשעות הלילה (עד 23:00), אך גם בשעות היום הן מגבילות את עוצמת הרעש. אירועים ציבוריים מתקיימים בדרך כלל במסגרת היתרים מיוחדים, והאכיפה על מטרדי רעש מוטלת הן על הפיקוח העירוני והן על המשטרה.
הוויכוח בשעריים משקף מתח מוכר בערים צפופות: בין הרצון לקיים חיי קהילה ותרבות פתוחים לכלל התושבים, לבין זכותם של שכנים לשקט בביתם. השאלה שהעלו התושבים, האם העירייה מתכננת מדיניות אכיפה רחבה נגד מטרדי רעש, נותרה בינתיים פתוחה.
