לפני 40 שנה (יוני 1985) יצא צוקרמן לטיול בר מצווה עם תלמידי שכבה ז’ בבית ספר ברנר פתח תקווה וסמוך למושב הבונים ראה באימה איך הרכבת מתקרבת במהירות ומתנגשת באוטובוס שנתקע על הפסים – וגורמת להריגתם של 19 מחבריו. מאז, היה בין ראשי המנציחים של האסון ולפני מספר שנים לקה בסרטון המעי הגס, ממנו נפטר אתמול (21.8). הלוויתו תתקיים היום ב-11:00 במושב ניר ישראל.
אייל צוקרמן, שנפטר בגיל 53, היה באסון ילד בן 13, שישב מאחורי הנהג, באוטובוס אחר, שנסע אחרי האוטובוס שנפגע. באסון הוא איבד את חברו הטוב דביר ורובל ז”ל. בראיון לאתר MYNET לפני שנתיים סיפר על האסון: “הכל קרה כל כך מהר. אני זוכר את האוטובוס מתגלגל פעמיים, תוך כדי שאני תופס את עצמי וצועק, ‘מה היא עושה? מה היא עושה?’. המשכתי להסתכל על הרכבת שהמשיכה בנסיעה ונעצרה אחרי כמה שניות”.
צפו בסרטון בהשתתפות אייל צוקרמן שפורסם חודשיים לפני מותו (מתוך ערוץ היוטיוב של ההוספיס "בית בשרן")
האסון ליווה את צוקרמן כל חייו והוא פעל להציח את הקורבנות באמצעות צעדות שאירגן, מפגשי מחזור, שמירה על קשר עם המשפחות והגעה לאזכרות השנתיות. לאחר שנישא, עבר צוקרמן להתגורר במושב ניר ישראל בדרום וגידל משפחה עם שני ילדים. לפני כ-4 שנים חלה בסרטן המעי הגס ובשנה האחרונה אושפז בהוספיס. אתמול, לאחר התמודדות ארוכה וקשה עם המחלה – נפטר.
סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק החינוך בעירייה, ספדה לו בפייסבוק: “אייל, האופטימיסט הנצחי, אתה הרוח של הנצחת ״אסון הבונים״ף אתה היית ההסטוריון, המאגד, הדבק של כל מי שניצל ביום הזה ומנציח את הילדים שנספו באסון. לפני 40 שנה. היית הדמות המוכרת שאהוב על כולם, הדמות המגשרת התומכת המנציחה והיום עוד מעט נלווה אותך בדרכך האחרונה ואני מקווה שכל אחד יקח איתו משהו לחיים מקווי האופי הנדיר שלך ומהדרך הייחודית שחיית בה והשפעת על רבים”.
במהלך שנות מחלתו, צוקרמן כתב ספר עם הרבה השראה, בשם “אופטימי לנצח”, בו הביע את משנתו לחיים ואת הדרך בה הוא מתמודד עם המחלה.
