למה כמעט כל מה שחשוב לנו עובר דרך הלב? אנחנו שמים לב, לוקחים ללב, מדברים בגילוי לב, פועלים באומץ לב, מבקשים את משאלת הלב ומקווים שמישהו יעשה משהו מכל הלב. וכשכואב לנו באמת? אנחנו אפילו אומרים שנשבר לנו הלב.
מעניין לחשוב כמה מקום תופס הלב בשפה שלנו. לא המוח, לא הבטן, דווקא הלב! אולי משום שבמשך אלפי שנים בני אדם קשרו את הלב לרגש, לאהבה, לפחד, לאומץ ולתחושה הפנימית שמספרת לנו משהו עוד לפני שהצלחנו להסביר אותו במילים.
עבור לימור עשת, השאלה הזו הפכה עם השנים להרבה יותר מסקרנות לשונית. אחרי שנים בעולם הניהול, השיווק והחשיבה האסטרטגית, היא מצאה את עצמה הולכת דווקא לכיוון אחר: לחקור את המפגש שבין הגוף לרגש ואת המקומות שבהם אנחנו ממשיכים "להחזיק" גם אחרי שהראש כבר אומר שהכול מאחורינו.
“אנחנו יכולים להגיד לעצמנו שהתגברנו, שסלחנו, שהמשכנו הלאה”, היא אומרת, “אבל לפעמים הנשימה, בית החזה או תחושת הדריכות בגוף מספרים סיפור קצת אחר”. החיפוש הזה הוביל אותה ללימודי אוסטאופתיה ביו־אנרגטית ולהתמקדות בעבודה בשחרור קרום הלב (המעטפת המקיפה את הלב)
וכאן חוזרת השפה להיות מעניינת.אנחנו אומרים “לקחתי ללב” כשמשהו פגע בנו.מבקשים ממישהו “לפתוח את הלב” כשהוא נסגר. מרגישים “לב כבד” בתקופות קשות. ואפילו המילה “תשומת לב” מחברת בין הנוכחות שלנו לבין הלב.
בשנים האחרונות מתגלים עוד ועוד מיידעים על הלב האנושי, חשיבותו והיותו הרבה מעבר לרק משאבת דם . ללב שלנו יש מערכת עצבית הכוללת מעל 40,000 נוירונים תחושתיים, בעלי זיכרון לטווח קצר ולטווח ארוך המתקשרים עם הגוף בהמון דרכים, מערכת נוירונים זו דומה לזו שקיימת במוח, שמתקשרת לא רק עם המוח, אלא עם הגוף שלנו כולו. אותות שמשודרים מהלב למוח, משחררים למוח כימיקלים בהתאם למה שאנו חשים וכאן טמונה הזדמנות אמיתית.
בקרום הלב נאגרות הטראומות הרגשיות שעברו עלינו מהרגע שנולדנו, היות וקרום הלב מאופיין בריבוי חיבורים אנטומיים ונוירופיזיולוגיים, כל תגובה של קרום הלב משפיעה במידה עצומה על הנפש שלנו וכפועל יוצא על הגוף ואברים שלנו היכולת לשחרר את קרום הלב ממשקעי עבר, חסמים ועכבות מאפשרת להתחבר מחדש לבריאה, לכוחות הפנימיים העצומים שבנו ולבצע אתחול ריגשי של כל המערכות.
“אולי בגלל זה אני כל כך אוהבת את הביטוי ‘תשומת לב’”, היא אומרת. “כי לפעמים השינוי מתחיל בדיוק שם כשאנחנו מפסיקים רק להבין את עצמנו ומתחילים גם לשים לב למה שאנחנו מרגישים”.
אז בפעם הבאה שאתם אומרים “לקחתי את זה ללב”, אולי שווה לעצור לרגע.
ולשאול: מה הלב שלי מנסה לומר לי עכשיו?
