בני הזוג הפתח תקוואים, התארסו לפני שנה – וקבעו את מועד החתונה ליום חמישי, 12.9.2024. היום הזה הגיע, אבל ה-7 באוקטובר 2023 הגיע לפניו – וגדע את החיים והתוכניות. לציון התאריך, בני משפחה וחברים רבים של הזוג, התכנסו אמש לאירוע מרגש בבית בו גדלה מאיה בנווה עוז. "מאיה ואלירן – מזל טוב!", קראה מיכל, אמה של מאיה, בזמן שכולם, עם דמעות בעיניים, הפריחו בלונים לבנים לשמיים.
הסיפור של מאיה ביטון ואלירן מזרחי, תושבי פתח תקווה, ידוע לאנשים רבים – גם כאלה שהם לא תושבי העיר. ב-10.10 דיווחנו לכם על הירצחם של הזוג, כשהידיעה הזאת הייתה רק אחת מעשרות רבות של ידיעות, שהגיעו בזה אחר זה, על מאות הרוגים ונרצחים מאותה שבת שחורה. אבל הסיפור של מאיה ואלירן בלט, במיוחד התמונה שלהם מחובקים ומחויכים – לא יוצא עד היום מהראש, בטח כשיודעים את הפרטים של הסוף המר.
מפריחים בלונים לבנים לשמיים - במקום חתונה. מתוך טיקטוק פתח תקווה NEWS
@ptnews.tiktok אייטם חדש פורסם באתר: פתח תקווה News במקום חתונה: עשרות הגיעו לאירוע לזכר מאיה ביטון ואלירן מזרחי שנרצחו בנובה (וידאו) 15 בספטמבר 2024 20:44 בני הזוג הפתח תקוואים, התארסו לפני שנה – וקבעו את מועד החתונה ליום חמישי, 12.9.2024. היום הזה הגיע, אבל ה-7 באוקטובר 2023 הגיע לפניו – וגדע את החיים והתוכניות. לציון התאריך, בני משפחה וחברים רבים של הזוג, התכנסו אמש לאירוע מרגש בבית בו גדלה מאיה בנווה עוז. "מאיה ואלירן – מזל טוב!", קראה מיכל, אמה של מאיה, בזמן שכולם, עם דמעות בעיניים, הפריחו בלונים לבנים לשמיים. #מאיהביטון #אלירןמזרחי #נובה #שביעיבאוקטוברלאנשכח ♬ סאונד מקורי - פתח תקווה NEWS
חברים מספרים על מאיה ביטון ואלירן מזרחי ז"ל
תכננו לטרוף את החיים
אם הכל היה הולך לפי התכנון, מאיה (בת ה-22 במותה) תושבת נווה עוז ואלירן (23) תושב הדר גנים, בני זוג עוד מהתיכון, היו אתמול ביום המאושר של חייהם – חוגגים את אהבתם בטקס חתונה עם מאות מוזמנים, בדרך להקמת משפחה ובית (אנחנו מנחשים שהוא היה בפתח תקווה…). את השנה מהאירוסין עד החתונה, הם הקדישו לתכנונים – אבל גם לטרוף את החיים, כמו כל זוג צעיר, לפני שהם עוברים להיות ממוסדים.
חלק מזה, היה כמובן לבלות. יחסית, הם היו זוג די סולידי. יוצאים פה ושם, אבל לא בהגזמה. אלא שבטיול לדרום אמריקה, הם נדבקו בחיידק ה'טראנס' וכשחזרו לארץ החלו לצאת למסיבות טבע. ביום שישי בלילה, לפני הנסיעה למסיבה, הם נפגשו בבית של מאיה, יחד עם חברותיה הטובות מהטיול – בר אשכנזי וליאור סולימני. רק בשעה 23:00 הם קיבלו את המיקום המדויק של המסיבה.
"מישהו אמר לנו להיכנס - אז נכנסו למכולת זבל"
"לא חששנו כלל", נזכרת בר, שיודעת דבר או שניים על הגבול עם עזה, כתצפיתנית ששירתה בנחל עוז, הבסיס שבו שירת גם אלירן. "הנסיעה ארכה כשעה. עשינו צחוקים בדרך, אלירן נהג. תכננו אחרי המסיבה לבקר בקיבוץ שהכרנו מהשירות ואולי גם לאכול חומוס בשדרות. הרגשנו בטוחים מאוד. בסביבות 02:30 בבוקר נכנסנו למסיבה – וחיכינו לזריחה. כשהזריחה הגיעה, הגיעו גם הטילים".
ומה עשיתם?
"אני נכנסתי להתקף חרדה. מאיה ואלירן היו דווקא רגועים. הם חילקו מים ואננס, שהכינו בבית, לחבר'ה שהיו שם. לא חשבנו שהדבר הנכון הוא לברוח עם האוטו, כמו שחלק מהמבלים עשו. אני ביקשתי להישאר". ליאור מוסיפה שהיה נראה כדאי להישאר בשטח "גם בגלל שחשבנו שחמאס ינסו לשגר את הטילים לעבר מקומות מאוכלסים – ואנחנו היינו בשטח פתוח".
ההמשך כבר לא היה רגוע. כעבור כשעה הם החלו להתקרב לפקק בכניסה וביקשו מאיתנו לברוח ולא הבינו את הסיבה אז הם עלו על האוטו וברחו וחזרו והתחבאו בין שתי המכולות שם החלו לשמוע יריות בשטח המסיבה. הם התחבאו בין שתי המכולות למשך זמן קצר – ואז הם גם התפצלו: בר ברחה לכיוון היער עם שני פראמדקים ואילו מאיה, אלירן וליאור נכנסו לתוך מכולת זבל. "מישהו אמר לנו להיכנס – אז נכנסו", מספרת ליאור.
שורדות הנובה מספרות על מאיה ואלירן
"אין יום שלא חושבים עליהם"
באותם רגעים איומים ומסויטים, שנמשכו כארבע שעות, ליאור שהתה ליד מאיה ואלירן, שלא עזבו אחד את השנייה. אלירן סוכך עם גופו על מאיה ולא הפסיק לחבק אותה, שהייתה מפוחדת וכמו כולם, התכתבה עם המשפחה והחברים בהודעות. חלק מההודעות היו הודעות עדכון – וחלק הודעות פרידה. "ידענו שבכל רגע מחבל יכול להיכנס למכולה ולירות בנו", מספרת ליאור. "התחלנו להיפרד".
ואז זה באמת קרה. מחבל נכנס למכולה וירה בכל היושבים בה. כולל במאיה ואלירן, שנפגעו מהירי, כשהם מחובקים. מתוך ה-15 ששהו במכולת המוות, 9 נרצחו ו 6 שרדו, ביניהם ליאור, שנפצעה בפיה מרסיסים – ולבסוף חולצה. גם בר שרדה את הטבח, אבל את הצלקות ממה שקרה ואת הכאב על האובדן של מאיה ואלירן – הן יישאו כל חייהם. "אין יום שלא חושבים עליהם", הן אומרות.
איך אתן יוצאות מזה?
"אני חושבת שמי שנותנת לי את הכוח – זאת מאיה", אומרת בר, שעם כל הכאב, המשיכה את לימודי החשבונאות שלה. "היא הייתה רוצה שאני אמשיך בחיים שלי, אני יודעת. אני נזכרת בה – ובשבילה אני ממשיכה".
לליאור, מן הסתם, לוקח יותר זמן להתאושש ומאז ה-7 באוקטובר, היא עדיין לא חזרה לשגרה שלה ובעיקר מרוכזת בלטפל בטראומה. "חלק מהייעוץ שקיבלת זה להתחיל לספר על מה שעברתי – ובגלל זה אני עושה את זה עכשיו", היא מסבירה.
בלונים לבנים בשמיים
בזמן השיחה עם בר וליאור, עשרות החברים ובני המשפחה של בני הזוג, המשיכו להעלות זכרונות בחצר – ואז קראו לנו להצטרף לטקס: במקום חופה וקידושין – הפרחת בלונים לבנים, שעליהם כיתובי הקדשה ותמונות של הזוג, שלא נפרד בחיים ובמוות. ברקע שומעים את השיר "אני פה לבד" של שיר זוארץ הזמרת הפתח תקוואית הכי מוכרת כיום, חברתה של מאיה, שבמקום לשמח את הזוג בשירה על רחבת הריקודים, השתמשה בקולה לטובת שיר זיכרון, אותו יצרה כבר במלאת ה-30 לרצח.
מיכל, אמה של מאיה, קראה: "מאיה ואלירן – מזל טוב!" – וכל הבלונים עלו לשמיים בלי שנותרה עין אחת יבשה. "החיבור ביניהם היה משהו מיוחד", מספרות עדן ונועם חברותיה. "הם נפגשו בישיבות עם חברים משותפים. נוצרה ביניהם דינמיקה מאוד טובה – אבל הם היו רק בגדר ידידים. עם הזמן הם התחילו להתקרב וכולנו מסביבה אמרנו לה – שיש משהו מעבר. הם היו ב'הכחשות' – אבל זה לא החזיק הרבה זמן. מהרגע שהם הודו באהבה אחד לשנייה – הם לא נפרדו לרגע".
"זכיתי לראות אותה עם שמלת כלה"
הזוגיות ביניהם נמשכה כשש שנים, עם פרידה קצרה באמצע. אלירן, שלא יכול היה לשאת את הגעגועים, הפתיע את מאיה, כשביקר אותה במקסיקו, במהלך הטיול שלה בדרום אמריקה. כשחזרו ארצה, ביולי 2022, הם כבר גרו ביחד בבית משפחתה של מאיה בנווה עוז. "אלירן היה פה בן בית לכל דבר", מספרת נועה, אחותה של מאיה. "הוא כל הזמן דאג לה. כל יום שישי הביא פרחים, מאיה הכינה לו שניצל עם חלה. אלירן דאג כל הזמן לפנק אותה".
לפני כשנה הם התארסו באופן רשמי, בטיול שלהם ליוון ואלירן הביא למאיה טבעת אירוסין. אז גם החלו ההכנות לחתונה, כשבראש ובראשונה נקבע ה-Save The Date ה-12.9.24. מאיה אף הספיקה למדוד שמלת כלה, בסלון הכלות, "שריתה סולטנה", השייך לחברתה הטובה, נועה באלוש. "ממש מספר ימים לפני הרצח היא הגיעה אלינו ומדדנו שמלות. אני הייתי הראשונה, וגם האחרונה – שראתה אותה עם שמלת כלה", היא מספרת.
אלא שכמו כמעט אצל כל זוג, התוכניות לחתונה לוו בהתלבטויות – ולפעמים גם בויכוחים. "אני ואשתי חן, היינו סוג של מתווך וגורם מפשר – ונראה שזה באמת עזר", מספר דודי פרנקל, דודה של מאיה, תושב נווה עוז אף הוא. "בערב חג סוכות, שבוע לפני ה-7.10, הם באו אליי. חגגנו את האירוסין בפעם הראשונה באופן משפחתי, חגגנו, שרנו "ישמח חתני". מאיה הציעה לבן שלי, אחיין שלה, להיות נושא הטבעת".
"חגגנו בדיוק כמו שהזוג הצעיר היה רוצה"
התכנונים והמחשבות על החתונה הסתיימו באותה מכולת מוות, שבוע לאחר מכן. במשך שלושה ימים לא התקבלה הודעה רשמית על גורלם של מאיה ואלירן. ככל שנקפו השעות, החשש לחייהם הלך וגבר. עשרות חבריהם ליוו את המשפחות בשעתם הקשה – וגם היום, שלושה שבועות לפני ציון שנה – נראה שהם מהווים משענת תמיכה, שעוזרת, עד כמה שניתן, לעבור את התקופה הקשה. בין השאר, באמצעות אירועים מהסוג הזה.
בסוף האירוע, עוד נשאר כיבוד על השולחן. "זה הכיבוד שמאיה ואלירן תכננו להזמין מירין, החבר הכי טוב של מאיה מפלאפל חתוכה, למסיבת האירוסין, שהיתה אמורה להיחגג אצלנו בבית בשישי כשבוע לאחר השבת השחורה", מספרת מיכל, אמה של מאיה. "הרגשנו שאת ה-12.9, יום החתונה המיועד, נחגוג בדיוק כמו שהזוג הצעיר היה רוצה, חברים טובים ומשפחה קרובה. היה בכי ושמחה לסירוגין, עוצמות של אהבה והמון געגוע".
