“אין לנו משהו נגד מה שארגנה העירייה בצומת חצי חינם”, אומרת סבו. “ההיפך, צריך מאוד לפרגן לגרינברג ולקפלן על כך שהם השקיעו ממרצם ומזמנם לכך. ההבדל ביננו לבינם, זה שלהם היה מימון מהעירייה לדבר הזה – ואצלנו הכל מתרומות והתנדבות. אף אחד לא מממן אותנו ומשלם לנו”. מיה גודשלק, אחת מהמארגנות של “אנשי כיכר גורן”, מוסיפה: “אני יודעת עד כמה העצרות שם תמכו במשפחות החטופים ועזרו להם. אבל גורן בשבילי זה משהו אחר. המקום שמחבר בין אנשים שרוצים שיהיה פה טוב”.

אומרים שהקהל שלכם אחד. אותו גוון פוליטי.

“זה לא נכון”, משיבה גודשלק. “יש פה אנשים שיש ביניהם גם חילוקי דעות, שלא בהכרח יצביעו לאותה מפלגה בבחירות, אבל מרגישים שהממשלה הנוכחית פוגעת במה שיקר לנו – בערבות ההדדית, בזהות הישראלית ואפילו בתחושת השפיות. אני מקווה שהקהל בגורן ילך ויתרחב ויהיה מגוון עוד יותר – שגם מי שלא רואים את עצמם חלק ממחאה יבינו שהם שייכים לכאן, כי כולנו רוצים לבנות פה מקום טוב יותר”.

אז מה יהיה במוצ”ש הבא בכיכר גורן פתח תקווה?

“המחאה שלנו תימשך”, משיב ארז אגמון, ממובילי “אנשי כיכר גורן”. “הבסיס הרעיוני של המחאה שלנו, הוא להביא את ישראל להיות מדינה דמוקרטית וליברלית. כיכר גורן היא דוגמא ומופת לדמוקרטיה. סמל לנחישות ולמאבק בעד הדמוקרטיה ובקריאה לממשלה להחזיר את החטופים. הקריאה של יונתן שמריז “העם יקום” היא בדיוק מה שמוביל ומנחה אותי בהתייצבות שלי בכיכר מדי שבוע ובבחירה שלי להיות חלק מצוות המובילים.