יש האומרים שלהיות אוהד מכבי פתח תקווה זו עסקה לא משתלמת במיוחד, אנחנו האנדרדוג האולטימטיבי. מעטים אלו שבעדנו, ורבים שונאנו. מי שהייתה בשנת 2005 ״הקבוצה של המדינה״ הפכה לקבוצה, שמנסה למצוא את מעמדה בליגת העל, בין ירידות חוזרות ונשנות (3 ירידות ליגה ב-12 השנים האחרונות) לבין עונת שיא של גביע המדינה ואירופה ותואר ראשון לאחר 72 שנים ארוכות.
״רק אני קובע״, כך בחר לסכם אבי לוזון את הפגרה הסוערת שעברה על מכבי פתח תקווה. זה התחיל עם התפטרותו של תמיר הבן, שהבין, אחרי חמישה הפסדים רצופים, שאינו יהיה מסוגל להושיע את המועדון, המשיך עם עזיבתו של טל בן חיים, שרק השנה נכנס לתפקיד המנהל המקצועי, והסתיים עם מינוי של נעם שוהם לעמדת המאמן הראשי של הקבוצה.
אחרי ההפסד החמישי ברציפות, הערב לקרית שמונה (1:2) וההתקרבות המסוכנת לקו האדום, יש חשש ממשי בקרב האוהדים ששוב נרד ליגה – בפעם הרביעית מאז 2012. אחרי שזכינו לפני שנה בגביע, ידענו שלקחת תואר כזה אחרי 72 שנה, אמורה להיות נקודת מפנה לעתיד המועדון. הייתה פה הזדמנות חד פעמית להחזיר את המועדון לקידמת הכדורגל הישראלי אחרי דשדוש בתחתית ונדנדה בין הליגה השנייה לראשונה במשך כעשור.
קבלו התראה על כל אייטם חדש
