פגשתי אותם במשרדי, היא, אישה בתחילת שנות ה-40 לחייה. הוא, גבר בשנות ה-50 לחייו. הם מכירים כמה חודשים. נפגשו במכון הכושר. כל אחד מהם הוא כבר הורה לילדה מקשר קודם. האישה הביעה את כמיהתה בפניו לילד נוסף ואפילו אמרה כי תשמח שהילד יהיה ממנו. "ההצעה" החמיאה לו מאוד. האישה יפה, קצינה בקבע בצבא, בכושר. הוא כבר דמיין לעצמו איך זרעו מפאר את העולם. בסופו של דבר ביולוגית, אנחנו הרי חיות.
הוא הרגיש שהוא צריך "לחשוב על זה" אך לבסוף הרהר ופלט כי, בעיקרון אין לו התנגדות "לנדב" לה את זרעו, אך הוא אינו רוצה כל מחויבות או אחריות כלפי הילד שיוולד או כלפיה.
הם הביעו בפניי את רצונם לערוך הסכם בטרם לידה ובטרם הריון, שעיקריו יהיו שהגבר יהיה על תקן "תורם זרע לא אנונימי", כלומר ללא כל אחריות כלפי הילד, וללא כל אפשרות לקחת החלטות עבורו. וכמובן, ללא חובת מזונות. למעשה כל מטרת ההסכם היא שיהיה לילד "אב ידוע". והשאלה שנשאלה הייתה אם בית המשפט אכן יאשר הסכם כזה?
בישראל: תרומת זרע לא אנונימית - רק מנפטר
המצב המשפטי בישראל הוא שתרומת זרע חייבת להיות אנונימית, כאשר שני הצדדים אינם יכולים לדעת זה את זהותו של זה. האפשרות השנייה היא תרומה מבן זוג המכיר בילד שיוולד, תוך התחייבות להיות הורה לילד. בשנת 2019 בג"צ דחה עתירת אישה להרות מזרע של תורם לא אנונימי (תורם זרע סדרתי שתרם ל-35 נשים). שם, נקבע כי תרומת זרע מתורם לא אנונימי, חותרת תחת מוסד ההורות ומרוקנת אותו מתוכן ולכן על המחוקק להסדירו בחקיקה.
הסברתי כי גם מבחינה "טכנית" ככל וירצו לפנות לבית החולים ולהתחיל בתהליך, הגבר יהיה מחויב לחתום על תצהיר לפיו הוא מכיר בילד שיוולד על כל המשמעויות הכרוכות בכך.
במדינות רבות בעולם (שבדיה, אוסטרליה, הולנד) קיים מוסד של תרומת זרע לא אנונימית, כאשר ניתן לחשוף את זהות התורם לאחר הגיעו של הילד לבגרות (בגיל 14 או 18). בישראל אין מוסד כזה של תרומה לא אנונימית. למרבה האבסורד, בישראל, האפשרות היחידה להרות מזרע לא אנונימי, הנו שימוש בזרעו של נפטר. בית המשפט הכיר בזכותם של הורי נפטר לשאוב את זרעו של נפטר ולהרות ממנו בעתיד.
להורים יש חובות לילדיהם, שלא ניתן לוותר עליהם בהסכם
הם הביעו פליאה, הרי מה האלטרנטיבה? שהאישה תיקח תרומה לא מזוהה, כאשר קיימת אפשרות שהיא בהכרח לטובת הילד. הרי, מבחינה פסיכולוגית, ברור שעדיף לילד לדעת מיהו אביו. ברור שעדיף לילד שתהיה לו היכרות עם חצי מעולמו וחצי ממורשתו הגנטית. הבהרתי כי בישראל, הגישה של בתי המשפט, הינה כי להורים יש חובות כלפי ילדיהם, שלא ניתן לוותר עליהם באמצעות הסכם.
הבנתי לליבם, במיוחד לליבה של האישה, שכל כך רצתה שזה יקרה. שלחתי אותם לדבר ביניהם. אולי בכל זאת, לאור המידע שהתקבל, משהו ישתנה. בכל אופן, הבהרתי כי עדיין ניתן יהיה לערוך הסכם כזה, ואומנם, התוצאה תהיה שסביר להניח שבית המשפט לא ייאכף אותו.
וכך, הגבר יהיה חשוף לתביעת מזונות שתוגש בשם הילד בעתיד. האישה אף היא תהיה חשופה לתביעה מצדו של האב, ככל וירצה להיות מעורב בחיי הילד. בית המשפט יבחן, האם על האב להיות מעורב בחיי הילד בראייה של שאלת טובת הילד בלבד. איחלתי להם הצלחה.
עו"ד נטלי ברדוגו מפתח תקווה עוסקת שנים רבות בדיני משפחה. משרדה נמצא ברחוב מוטה גור 7, בניין C, קומה 2 (פארק אולימפיה).
טלפון: 03-5295777.
דואר אלקטרוני: n.berdugolaw@gmail.com
אתר: WWW.FAMILYDIN.CO.IL
