הוא סיפר שהוא בן יחיד. הוריו התגרשו כאשר היה קטן. אביו, אדם קשה יום, נישא מחדש, והביא ילדים נוספים לעולם. הוא גדל אצל אימו. הקשר עם אביו התנתק לחלוטין והוא היה פגוע מאוד, אך הוא התנחם בכך שגדל אצל אימו כנסיך. האם גידלה אותו לבדה וכל חייה עבדה קשה למענו. בהגיע העת, הכיר לה את בחירת ליבו.
הוא נישא לאחר זמן קצר. הוא ואשתו התגוררו בדירות שכורות. לאחר כמה מספר שנים ואחרי לידת בנם הראשון, החליטו שדי להם – ובשלה העת להתקדם ולרכוש דירה. החסכונות המשותפים כמובן שלא הספיקו וקם הצורך ל"קושש" כספים ממקורות אחרים. ידה של אמו לא הייתה משגת. הוריו של אשתו אספו להם סכום קטן, אך היה ברור שמשם לא תצמח הישועה. הוא החליט לעשות צעד ולפנות לאביו לבקש כסף לרכישת הדירה.
"אם אבי ישמע - הוא יתפלץ"
היה זה צעד אמיץ. הוא הסתכן בדחייה נוספת, אך חש כי רכישת הדירה, במידה מסוימת, תציל את נישואיו. הוא הפעיל קשרים משפחתיים רחוקים ונפגש עם אביו. אביו התרגש מאוד לראותו. ולאחר ניהול "רומן קצר" ביניהם, הביע את משאלתו. היענותו של האב הייתה גבוהה מן המצופה. האב הסכים לתת לו סכום של 300,000 ₪. היה לו ברור כי סכום זה גבוה מיכולותיו של אביו, אך לא היה אכפת לו. האב לא שילם לאימו כל השנים דמי מזונות והבן חש כי היקום זימן לו צדק קוסמי.
עתה, לאחר 7 שנות נישואין הוא ואשתו רוצים להתגרש. הוא שאל אותי האם הכספים שקיבלו מאביו לרכישת הדירה המשותפת מהווים רכוש משותף? האם לאחר מכירת הדירה יקבל גם את הכספים שהתקבלו מאביו? "אם אבי ישמע שמחצית מכספו ילך לגרושה לעתיד הוא יתפלץ", אמר בחשש.
ראשית, אמרתי. יש כאן עניין של הגינות בסיסית. ככל ואשתך תסכים להשיב את הכספים מה טוב. ככל ולא תסכים אנחנו נכנסים לחזית משפטית. ביקשתי ממנו להשיב למספר שאלות: "האם אביך נתן את הכסף כמתנה או הלוואה? האם נחתם הסכם הלוואה? האם נרשמה הערת אזהרה לטובת אביו על הדירה?"
הסכמה בעל פה - לא תסייע
הוא השיב כי האב העביר לו את הכספים ללא כל תנאי, והכספים הועברו ישירות למוכר הדירה בזמנו. המשכתי: "האם הדירה נרשמה על שם שניכם בחלקים שווים? האם יש ביניכם הסכם ממון?" הוא השיב כי הדירה אכן נרשמה בחלקים שווים וכי הוא לא חשב לערוך הסכם ממון. מבחינתו היה ברור כי הכספים יושבו, ומי חשב על גירושין אז?!
"אומנם מלכתחילה אביך נתן רק לך את הכסף, אבל מאחר ובחרת להעביר את הכסף ישירות למוכר הדירה והיא נרשמה על שם שניכם בחלקים שווים, אזי, בכך, הכספים נטמעו ברכוש המשותף", הסברתי לו. "בנוסף, אין כל הסכם ממון שהיה יכול לסייע להחריג כספים מן השיתוף".
אז מה ניתן לעשות, שאל?
"הסיכוי היחיד ל"הצלת" הכספים, הוא לנסות להוכיח הסכמה מצד אשתך להשבת הכספים והחרגתם מן השיתוף", עניתי לו. "לפי הפסיקה, החרגת כספים מן השיתוף, אינה דורשת את אישור בית המשפט (בניגוד להסכם ממון) ומספיקה הסכמה בכתב. הסכמה בעל פה לא תסייע".
"אני מקווה שעזרתי". אמרתי. הוא השיב. אני מאוד מקווה שאמצא משהו בכתב. איזושהי הודעה ממנה, או מייל. הרי לא עשינו כל הסכם בעניין. "פשוט לא נעים לי מאבא שלי". זה כסף שהוא עבד עליו קשה. "אני מבינה". אמרתי. דרך נוספת תמיד קיימת והיא להגיע לפשרה מסוימת. איחלתי לו "פתקא טבא".
עו"ד נטלי ברדוגו מפתח תקווה עוסקת שנים רבות בדיני משפחה. משרדה נמצא ברחוב מוטה גור 7, בניין C, קומה 2 (פארק אולימפיה). אין בנכתב להוות ייעוץ משפטי.
טלפון: 03-5295777.
דואר אלקטרוני: n.berdugolaw@gmail.com
אתר: WWW.FAMILYDIN.CO.IL
