בעוד שבוע (שלישי, 16.9) תתקיים באשדוד תחרות היופ המסורתית “סבתוש” – והפעם עם נציגות פתח תקוואית כפולה. פנינה בנדר-שיף – בת 67, נשואה, אמא גאה לשלושה ילדים וסבתא מפנקת לשמונה נכדים וכיום עובדת כראש לשכתו של סמנכ”ל הכספים בתחום נמלי הים. גלי לוי היא בת 57, עובדת בחינוך המיוחד, זמרת ופסנתרנית וסבתא גאה לשמונה נכדים, שאמרה: “עבורי עצם ההשתתפות – היא כבר הניצחון”.
בטקס ההכתרה במשכן לאמנויות הבמה באשדוד יחולקו שמונה תארים לסבתות המקסימות ותואר בונוס שיתווסף לתואר האישי היוקרתי שיש לכל סבתא מעצם היותה כתר המשפחה, כמו כן בארוע תוקדש תכנית לחיילי צה”ל כהצדעה למסירותם הרבה. יזם האירוע הוא הצלם והמפיק אורי קריספין.
מעבר להיותה אמא וסבתא, גלי לוי, תושבת שכונת עין גנים, היא גם פסנתרנית וזמרת המופיעה בכל רחבי הארץ בהיכלי התרבות, מתנס”ים, וועדי עובדים, וכן במסיבות ואירועים פרטיים. “במסגרת עבודתי כזמרת ופסנתרנית” אומרת גלי “אני רואה חשיבות גדולה גם בהתנדבות למען הגיל השלישי. אחת מהשליחויות היקרות ללב שלי היא להגיע לבתי אבות, לשיר, לנגן ולהעניק רגעים של שמחה ואור לדיירים. בעיני זו מצווה גדולה – להעלות חיוך על פניהם”.

ביומיום גלי עובדת כתומכת למידה בכיתת חינוך מיוחד לילדים עם לקויות למידה. “עבורי עצם ההשתתפות היא כבר זכיה” מספרת גלי, “אני גאה לייצג את העיר פתח תקווה ואת כל הנשים שמרגישות שהחיים לא נעצרים בגיל מסויים, להפך, הם רק מקבלים משמעות עמוקה יותר”.

פנינה בנדר-שיף מכפר גנים ג’, בת 67, נשואה, אמא גאה לשלושה ילדים וסבתא מפנקת לשמונה נכדים, מגיעה מעולם התעופה, עם מיזם של טיסות רומנטיקה ודיווחי תנועה מהאוויר לרשתות הרדיו, ומזה 22 שנה מועסקת בתחום נמלי הים, ראשיתם בלשכת הדירקטוריון וכיום רל”שית סמנכ”ל כלכלה וכספים. בנוסף, היא עוסקת בכתיבה ספרותית וכתבה ספר ברכות.

במהלך עבודתה פנינה ראתה את הצורך במתן מענה לעובדים בתחום שלא היה קיים בעבר, יזמה והקימה מחלקה ל”אבידות ומציאות” שמניב הצלחה מרובה ומענה מיידי לפתרון בעיה. בנוסף לעבודתה, פנינה נמנית עם צוות חירום כיבוי אש בחברה ואף עברה הכשרה כלוחמת אש וכיבוי אש חיה. היא מוצאת גם זמן לעבודה התנדבותית במתן ליווי אישי לילדי מועדוניות, וכן פעלה לקידום שת”פ חברתי ולהירתמות עובדי החברה במתן הרצאות לילדי בתי הספר השונים באשדוד אודות נמלי הים ופעילותם.
“כיום, אחרי שעות העבודה אני מקדישה לסיוע אישי בבית אבות סיעודי”, אומרת פנינה ומוסיפה: “מבחינתי התחרות היא סוג של שליחות, כאחת הנחשפת מדי יום למגבלות פיזיות של קהלים שונים, אך מצליחה לראות מעבר לחולאים, את ניצוץ החיים שמעיניהם ניבטים, כאחת המעיזה לחצות את הגבול של לא מתאים, לא נעים, לא אפשרי ועדיף מחר. אני כאן לומר שאין דבר העומד בפני הרצון, וזה הזמן והמקום להחיות את היכולת, את התושייה ואת התעוזה ולצאת מהקופסא ולהתמודד מול כל מגבלה”.






