אחד מהימים הכואבים והבלתי נשכחים עברו היום (17.10) בפתח תקווה, כשכאלפים ליוו לקבורה את החטופה הפתח תקוואית, שגופתה הושבה לישראל מעזה רק לאחר יותר מ-740 יום ומאבק עיקש להשבתה. מסע ההלוויה החל בבית העלמין בראשון לציון וכשהארון הגיע לפתח תקווה, תושבים רבים עמדו בצידי הדרך עם דגלי ישראל וחלקו לו כבוד, עד הגעתו לבית העלמין ירקון בסביבות שעה 12:00.
לבית העלמין עצמו הגיע המון רב והצטופף בתוך ומחוץ לאולם ההספדים, שם נשאו דברים נשיא המדינה חיים הרצוג ורעייתו מיכל, האם יפעת והאב חיים, האח עידו והחבר אלון. “איך אימא קוברת את הבת שלה, שהיא כל כך אוהבת, מלאה צבע ואהבה, שתמיד ראתה את הטוב שבאדם? איך ילדה כזאת, טהורה נשארת רק עשרים ושבע שנה? נהדרת, יפה שלי, חיכינו מ-7 באוקטובר, שאת תחזרי הביתה. עכשיו, אחרי שנתיים איומות, שבת אלינו הביתה, ואני אוכל סוף סוף לנשק אותך ולהיפרד ממך”, ספדה האם יפעת.
“מלאכית שלי, אני מבטיחה לך שלא נשכח אותך אף פעם, ותמיד תהיי בזכרוננו שנראה שקיעה ורודה. ואני מבטיחה לך שתהיה לך מצבה ורודה כמו שהבטחתי, שאוכל לדבר איתך ולשים לך נר ופרח”. חברתה של ענבר הימן, עדי סומך, שרה את השיר שכתבה לה. הזמרת דניאל ספקטור, אותה ענבר אהבה במיוחד, שרה גם היא.
אלפים נוהרים לטקס הקבוה של ענבר הימן (GIF)

בהלוויה נכחו גם ראש העיר רמי גרינברג, מתאם השבויים והנעדרים גל הירש, שר המשפטים יריב לוין, קרן שם, אמה של מיה שם, החטופה ששבה, מיכל פרנקל ביטון, אמה של מאיה ביטון הפתח תקוואית, שנרצחה אף היא במסיבת הנובה ורבים מחבריה של ענבר, שחלקם הגיעו עם חולצות ורודות (לציון כינויה “פינק”) וחלקם הגיעו עם חולצות של מכבי חיפה, הקבוצה אותה אהדה.
“היית ילדה של נתינה אין סופית, אמר האב חיים, “ילדה של חופש, טבע, אור ואהבה. אני זוכר את הטיולים בכל שבת. אני זוכר אותך כילדה קטנה. אני זוכר שעשיתי לך קוקיות. אם הייתי יודע, הייתי נוצר כל רגע. כשבחרת להיות לוחמת, ניסינו לשכנע אותך לא לעשות זאת. אבל שכנעת אותנו והיית ללוחמת בקרקל. מילאת את העולם ביצירות שלך. סליחה שלקח לנו כל כך הרבה זמן להשיב אותך”.





