על רקע רצח ימנו זלקה, הגיעו עשרות רבות מבני העדה האתיופית, למחות נגד האלימות, נגד הגזענות ונגד אוזלת ידם של הרשויות והמשטרה. ההגנה התנהלה בשקט יחסי ומי ש”גנבה את ההצגה” הייתה התושבת אמילי בת ה-10, נשאה נאום קורע לב על גזענות, פחד וגעגוע לילדות פתח תקוואית נורמלית. “זה נראה לכם הגיוני שאנחנו בשנת 2026 ועדיין שופטים אנשים לפי צבע העור?”
הבוקר (שלישי), מחוץ לכתלי בית משפט השלום בפתח תקווה, נרשם רגע מרגש וכואב במיוחד במהלך המחאה על הירצחו של ימנו זלקה. בין המפגינים הרבים שדרשו צדק, בלט קולה של אמילי, ילדה בת עשר מהעדה האתיופית, שהחליטה לא לשתוק יותר והציבה מראה נוקבת מול החברה הישראלית כולה. בקול רועד אך בטוח, אמילי פתחה את דבריה בשאלה שריחפה באוויר:
צפו בדבריה של אמילי (מתוך פייסבוק פתח תקווה NEWS)
“אולי חלקכם שואלים מה ילדה עושה פה? אז כן, זו בדיוק השאלה. אני הייתי רוצה לשחק, לצחוק, לרקוד, אבל אני כאן כי חשוב לי שישמעו אותי… אולי מישהו סוף סוף יבין”. בהתייחסות ישירה לטרגדיה של זלקה, זעקה הילדה: “תגידו לי, זה נראה הגיוני שילד יוצא לעבודה כדי לעזור למשפחה שלו ולא חוזר?”. המציאות הקשה, כך משתקף מדבריה של אמילי, חודרת עמוק אל חייהם של ילדים צעירים שנאלצים להתמודד עם פחדים שלא תואמים את גילם.
היא שיתפה בחרדה היומיומית המלווה אותה לגבי אחיה הגדול, אתיאל בן ה-12: “כל פעם שהוא יוצא מהבית אני מפחדת שיקרה לו משהו, חס וחלילה… הוא חוזר הביתה ואני רק בת עשר וצריכה לדאוג. זה נראה לכם הגיוני שאנחנו בשנת 2026 ועדיין שופטים אנשים לפי צבע העור?”. אמילי המשיכה ותהתה איזו מציאות ומדינה מאפשרות מקרים כאלה, ולא שכחה להזכיר גם את כאבה של הקהילה כולה סביב היעדרותה של היימנוט קסאו: “ומה עם היימנוט שעדיין לא חזרה? איפה היא? איפה הצדק? איפה השוויון?”.
את נאומה חתמה אמילי בתקווה ובקשה פשוטה של ילדה שרוצה עתיד בטוח יותר: “אני לא רוצה שכל החיים שלי יהיו מלחמות בגלל צבע העור שלי. אני רק מבקשת דבר אחד – תנו לי לגדול בשקט. תנו לי להיות ילדה טובה. זה החלום שלי, ותפילה שהיימנוט תחזור הביתה. אמן שנחיה כאן בשוויון אמיתי”. דבריה של אמילי לא הותירו לחלוחית בקרב חלק מהנוכחים במקום, ביניהם חברת הכנסת מפתח תקווה פנינה תמנו.
. הקהל הרב, נרגש ונסער מעוצמת הדברים, הצטרף אליה בסיום נאומה לשאגה משותפת שהדהדה ברחבי הרחוב: “די לגזענות! די לאלימות!”. “
