בשנת 2001, בתקופה שבה ערוץ הספורט עוד היה מצלם מערכונים בכיכובם של שדרני האולפן ופרשניו, הוקרן מערכון בשם ‘אבי פוטר וגביע האלופות’ שחלקו הוקדש למכבי פתח תקווה. במערכון ההיתולי, אשר עסק במשחק חצי גמר גביע המדינה שבו מכבי פ”ת ניצחה 3-2 את מכבי חיפה והעפילה לגמר הגביע, התעופף לו אבי מלר על מטאטא מעל האצטדיון הלאומי ברמת גן, וכישף את שחקני הקבוצות בעזרת המילים הבאות: “אפקט החממה, החור באוזון, הלילה תחגוג – משפחת לוזון”, וברקע ניתן היה לראות את שער ניצחון האדיר של גיא יצחק.
עם כל הכבוד לאבי מלר, הקוסם האמיתי הוא אבי אחר, אבי לוזון, ואילו הקסם שעליו מדובר אינו ההעפלה לחצי גמר גביע המדינה, אלא קסם שונה, מופלא בעצבותו – להצליח להקטין את קהל האוהדים של מכבי פ”ת, דווקא בשנים שלאחר ההישגים הגדולים בתולדות מכבי, השנים שבהם היא שולטת בעיר ללא עוררין, בזמן שהיריבה העירונית כמעט ולא קיימת מבחינה מקצועית.
השער הבלתי נשכח של גיא יצחק
זה לא סוד וגם לא בושה שגרעין האוהדים של הפועל גדול מזה של מכבי, אך בשני העשורים האחרונים הייתה למכבי הזדמנות אמיתית להפוך את הגלגל. בעונה 2003/2004 סיימה מכבי במקום השלישי, כאשר רק ניצחון של מכבי ת”א במחזור האחרון של העונה על האלופה מחיפה מנע ממנה את המקום השני וכרטיס למוקדמות ליגת האלופות. בעונת 2004/2005 כבר השיגה מכבי את המקום השני, ובעונה 2005/2006 הפכה מכבי לקבוצה הישראלית הראשונה שמעפילה לשלב הבתים של גביע אופ”א בעקבות ניצחון החוץ ההירואי 5-2 על פרטיזן בלגראד, לאחר שהאחרונה לא הפסידה משחק בית במשך שנה שלמה טרם אותו מפגש.
בעונות הבאות ובזמן שמכבי נהנית מרוח גבית של תחושת הצלחה כבירה, הפועל נכנסה לשנים קודרות יותר, שכללו: שני פירוקים, ירידות ועליות ליגה, ולבסוף דשדוש בליגה השנייה שבה הקבוצה נמצאת כבר 7 שנים ברצף. כל אדם בר-דעת, מבין שתקופה כזאת היא הזדמנות פז להחזיר לאצטדיון את האוהדים הרדומים של מכבי, ואף חשוב יותר, למשוך קהל אוהדים חדש, בדגש על ילדים ובני נוער בעיר, שליבם של רבים מהם טרם בחר קבוצה לאהוד.
בפועל, כמעט ולא נעשה דבר כדי לגרום לכך לקרות. פרסום משחקי הבית של הקבוצה על שלטי חוצות הוא מחזה נדיר, ימי הפנינג לאוהדים התקיימו מספר בודד של פעמים והיו דלים בתוכן ובפעילות, נעשו מאמצים מינימליים לחבר בין המועדון לקהילה, ועד לפני כמה שנים לא ניתן היה אפילו לרכוש חולצה של המועדון על מנת ללבוש אותה ברחבי העיר ובאצטדיון.
היחידים שפועלים באופן אמיתי בניסיון להגדיל את קהל האוהדים של מכבי הם האוהדים עצמם. מבין היוזמות הרבות והשונות של האוהדים ניתן למנות כאן את המסורת השנתית של “טורניר אוהדים” בחג הסוכות, הצבת עמדות לצביעת פנים לילדים ברחבי האצטדיון ופניות רבות לאבי לוזון בבקשה לקדם את נושא השיווק והפרסום, כולל הגשת תוכנית עבודה כתובה. תנו דעתכם על כך שבאחת מאותן פניות רשמיות לאבי, הוא בחר לשלוח את האוהדים לגייס בעצמם סכום של מאה אלף שקלים למימון פעילויות לטובת הקהל.
השבוע האחרון המחיש בצורה הכואבת והחזקה ביותר את ההבדל ביחס שנותן מועדון הכדורגל מכבי פ”ת לקהל האוהדים שלו, לעומת היחס הניתן לאוהדים בצד השני של הכביש. רק בשבוע האחרון קיימה היריבה העירונית הפנינג פורים לאוהדים, פרסמה מכירת מיני-מנוי למשחקי הפלייאוף העליון בלאומית, פתחה במבצע ‘אוהד מביא אוהד’ והפעילה קרקס סביב האצטדיון טרם שריקת הפתיחה של המשחק נגד בני יהודה. אצלנו, באותו שבוע בדיוק, הסתפקו בפרסום פוסט בפייסבוק בו התבקשו האוהדים לזהות את אחד משחקני הקבוצה מתוך תמונת ילדות בפורים.
למען האמת, זה לא אמור להפתיע אף אחד, מכיוון שהמועדון כבר מזמן הרגיל את קהילת אוהדיו לתחושה שאינם שווים דבר. ההתנהלות של המועדון בכל הקשור באוהדים אינה טעות, אלא מדיניות. לוזון מבין שלקהל יש דרישות, שקהל מפעיל לחץ, שקהל לא מוכן להתפשר על בינוניות. לוזון מבין שאם קהל האוהדים של מכבי יגדל, הוא לא יוכל להמשיך למקסם רווחים ולקדם את המשפחה על חשבון ההצלחה המקצועית של המועדון, ולכן כל עוד אבי לוזון עומד בראש המועדון, מציאות זו לא תשתנה.
נקודה זו עומדת בבסיס המחאה המוצדקת של אוהדי מכבי פ”ת נגד הנהלת המועדון. מכבי פ”ת היא המועדון היחיד בעולם שמתייחס לאוהדים שלו כאל נטל ולא כאל נכס, ואילו האוהדים עצמם מאסו בלהיות בלתי רצויים בביתם. למעשה, לאוהדי מכבי פ”ת לא נותרת ברירה אלא להצליח במאבקם, כי אם ייכשלו, זה רק עניין של זמן עד שבאמת כבר לא יישארו אוהדים, והלב הפועם של הקבוצה יידום.
