זה לא סוד וגם לא בושה שגרעין האוהדים של הפועל גדול מזה של מכבי, אך בשני העשורים האחרונים הייתה למכבי הזדמנות אמיתית להפוך את הגלגל. בעונה 2003/2004 סיימה מכבי במקום השלישי, כאשר רק ניצחון של מכבי ת"א במחזור האחרון של העונה על האלופה מחיפה מנע ממנה את המקום השני וכרטיס למוקדמות ליגת האלופות. בעונת 2004/2005 כבר השיגה מכבי את המקום השני, ובעונה 2005/2006 הפכה מכבי לקבוצה הישראלית הראשונה שמעפילה לשלב הבתים של גביע אופ"א בעקבות ניצחון החוץ ההירואי 5-2 על פרטיזן בלגראד, לאחר שהאחרונה לא הפסידה משחק בית במשך שנה שלמה טרם אותו מפגש.

בעונות הבאות ובזמן שמכבי נהנית מרוח גבית של תחושת הצלחה כבירה, הפועל נכנסה לשנים קודרות יותר, שכללו: שני פירוקים, ירידות ועליות ליגה, ולבסוף דשדוש בליגה השנייה שבה הקבוצה נמצאת כבר 7 שנים ברצף. כל אדם בר-דעת, מבין שתקופה כזאת היא הזדמנות פז להחזיר לאצטדיון את האוהדים הרדומים של מכבי, ואף חשוב יותר, למשוך קהל אוהדים חדש, בדגש על ילדים ובני נוער בעיר, שליבם של רבים מהם טרם בחר קבוצה לאהוד.

בפועל, כמעט ולא נעשה דבר כדי לגרום לכך לקרות. פרסום משחקי הבית של הקבוצה על שלטי חוצות הוא מחזה נדיר, ימי הפנינג לאוהדים התקיימו מספר בודד של פעמים והיו דלים בתוכן ובפעילות, נעשו מאמצים מינימליים לחבר בין המועדון לקהילה, ועד לפני כמה שנים לא ניתן היה אפילו לרכוש חולצה של המועדון על מנת ללבוש אותה ברחבי העיר ובאצטדיון.