נת״ע מציגה יעד הפעלה בשנת 2037, אך בלוח המיזמים הממשלתי מופיעים שלבים שמסתיימים גם בשנים 2038 ו-2039. בין תוכניות הענק בארלוזורוב למחלוקת בסירקין, השאלה אינה רק כמה דירות ייבנו, אלא איך יחיו בשכונות עד שהרכבת תגיע.
באתר נת״ע מוצגת שנת 2037 כיעד להפעלת המטרו בפתח תקווה. במערכת הממשלתית למעקב אחר מיזמי תשתית מופיעים גם מועדי סיום מאוחרים יותר: יולי 2038 לתת-שלב הכולל את קו M2 מסגולה לכפר גנים, ואפריל 2039 לתת-שלב הכולל את קו M3 מקריית אריה לכפר גנים. אין בכך הוכחה שהמטרו נדחה. אלה שלבי פרויקט הכוללים גם מקטעים מחוץ לעיר, ולא לוח פתיחה מפורט לכל תחנה. ובכל זאת, מי שמתגורר ליד תחנה עתידית צריך לדעת מתי יוכל להשתמש בה, ובעיקר מה יקרה ברחוב שלו עד אז.
זו בדיוק הנקודה שבה פרויקט התחבורה הופך לסיפור של התחדשות עירונית. בפתח תקווה מתוכננות 11 תחנות לאורך קווי M2 ו-M3, ובהן תחנות במרכז העיר, בכפר גנים, בסירקין, בסגולה ובקריית אריה. סביב התחנות מקודמות תוכניות שמבקשות להחליף בניינים ותיקים בבנייה צפופה יותר, עם מגורים, מסחר, תעסוקה ומבני ציבור. ההיגיון ברור: יותר אנשים יוכלו לגור ולעבוד במרחק הליכה מתחבורה ציבורית מהירה, ופחות נסיעות יצטרכו להתבסס על מכונית פרטית.
גם המדיניות הארצית מכוונת לשם. תמ״א 70, שאושרה בממשלה במאי 2025, קובעת עקרונות לפיתוח המרחב סביב תחנות המטרו. אבל התוכנית הארצית אינה היתר בנייה, והשרטוט של תחנה במפה אינו מבטיח שרכבת תעצור בה ביום שבו ייכנסו הדיירים לבניין החדש. ההבחנה הזאת חשובה במיוחד בעיר שכבר מתכננת מחדש חלקים משמעותיים מהשכונות הוותיקות שלה.
דוגמה בולטת היא מתחם ארלוזורוב וטרומפלדור. ב-18 באוקטובר דיווח פתח תקווה NEWS על תוכנית שבה 1,273 דירות קיימות יוחלפו ב־4,355 דירות, לצד שטחי תעסוקה, מסחר ומוסדות ציבור. זו תוכנית שהובאה לדיון תכנוני, לא שכונה שאושרה כבר לבנייה. המספרים מרשימים, אך השאלה העיתונאית אינה נעצרת במספר המגדלים: אם אלפי תושבים נוספים יחיו כאן, אילו בתי ספר ייפתחו בזמן, כיצד יגיעו לעבודה ואיך ייראו הרחובות בשנים שבהן יפעלו בהם אתרי בנייה?
צריך גם להבחין בין עצם הכללתם של מוסדות ציבור בתוכנית לבין המועד שבו יהיו זמינים לתושבים. התוכנית בארלוזורוב כוללת שטחים למעונות יום, גנים ובתי ספר, וזה מרכיב חיוני ולא פרט שולי. אלא שתוכנית על הנייר אינה לוח אכלוס. כדי שתושב יוכל לשפוט את השינוי הצפוי, עליו לדעת מה יוקם בשלב הראשון, מה תלוי בהתקדמות הפרויקטים ומה אמור לפעול עוד לפני פתיחת המטרו. אחרת, תוספת הדירות עלולה להקדים את השירותים שאמורים לתמוך בה.
במקביל, העיר מתמודדת עם השאלה אם כל התוכניות גם ניתנות למימוש. בפרויקט ״מטרו מזרח״ ליד צומת סירקין כבר דיווח פתח תקווה NEWS על התנגדויות של בעלי דירות ויזמים, בעקבות מחלוקת על התמורות לבעלי הדירות ועל כדאיות הבנייה. לפי בדיקה שמאית שפורסמה בעניינו, ארבעה מתוך שישה מתחמי פינוי-בינוי לא עמדו ברף הרווחיות שנבחן. העירייה חלקה על המסקנה והסבירה כי כאשר הדירה החדשה נשארת בשטח דומה לדירה הישנה, אפשר להגיע לרווחיות הנדרשת. אין בכך הכרעה מי צודק, אבל זה מלמד שקרבה למטרו אינה הופכת תוכנית לכלכלית באופן אוטומטי.
עבור בעלי הדירות, ההבדל בין שתי הגישות אינו תיאורטי: הוא נוגע לשטח הדירה שיקבלו, לכדאיות העסקה ולסיכוי שהפרויקט יתקדם. גם שוכרים ובעלי עסקים הם חלק מהתמונה. מי ששוכר דירה ליד תחנה עתידית עלול להתמודד עם עבודות ממושכות, בלי ליהנות בהכרח מהשבחת הנכס; בעל חנות עלול להידרש להסתגל לשינויים בגישה ובחניה. אלה אפשרויות שצריך להיערך אליהן, לא תחזית ודאית לנזק. מנגד, רחוב נגיש יותר ומרכז שכונתי פעיל עשויים להיות רווח אמיתי גם עבורם.
לפי נת״ע, עבודות תשתית משמעותיות בתחנות M2 המתוכננות בפתח תקווה צפויות להתחיל בשנת 2028. בינתיים צריך לחשוב על תקופת המעבר לא פחות מאשר על יום פתיחת המטרו. האם אוטובוסים ייתנו מענה לשכונה שהולכת ומצטופפת? האם אפשר לשמור על מדרכות בטוחות ועל כניסה לעסקים בזמן העבודות? מה יקרה אם פרויקט מגורים אחד יתאכלס לפני ששני הפרויקטים הסמוכים לו יושלמו? בלי תשובות מפורטות, גם תוכנית תחבורתית טובה עלולה ליצור שנים לא פשוטות בדרך אליה.
לכן השאלה שהעירייה, מוסדות התכנון ונת״ע צריכים להציג לציבור אינה רק ״כמה דירות ליד המטרו״, אלא לוח זמנים משולב: מה מצב האישור של כל תוכנית, מתי צפויים הביצוע והאכלוס, אילו מוסדות ציבור ייפתחו בכל שלב ומהו השירות התחבורתי שיינתן עד להפעלת התחנות. אלה פרטים שיכולים להפוך הבטחה כללית למידע שימושי עבור מי שצריך להחליט אם להישאר, לשפץ, למכור או להמתין.
המטרו עשוי לשנות את פתח תקווה לטובה, להנגיש מקומות עבודה ולתת חיים חדשים לרחובות ותיקים. אבל ההתחדשות תימדד לא רק במגדלים שיוקמו ובהדמיות שיוצגו, אלא בשנים שבין התוכנית לרכבת הראשונה. דווקא עכשיו, כשהבנייה עוד בשלבי תכנון והמערכת התחבורתית נבנית, אפשר לדרוש שהשכונות לא יצטרכו לחכות למטרו כדי להיות ראויות למגורים.
