היא הגיעה למשרדי בפתח תקווה נסערת. "הוא הגיש עוד תביעה נגדי" היא אמרה. "היית מאמינה"?. האמת, לא האמנתי. היא אם לנערה בת 17. האב עזב לפני 3 שנים את הבית, ופשוט נעלם. מאז "היעלמותו" לא יצר האב עמה קשר ולא עם הבת. לאחר עזיבתו, נפסקו מזונות – אך האב לא טרח לשלם אותם.
עתה, שנתיים לאחר שניתן פסק הדין למזונות, עתר האב לבית המשפט וביקש להקטין או לבטל את המזונות שנפסקו, בטענה לסרבנות קשר ולניכור הורי מצדה של הבת. עוד טען כי האם היא זו שמסיתה את בתו נגדו. בד בבד עתר גם לחידוש הקשר. "זה נכון"? שאלתי אותה. "את זו שאמרת לה לא להיות איתו בקשר"? היא השיבה בשאלה: "איפה הוא היה עד עכשיו"?
היא סיפרה כי עם הפרידה, ניתנה החלטה לגבי זמני שהות של האב עם הבת, אך האב לא טרח להגיע לראותה בזמנים שנקבעו. הוא גם לא התקשר, לא שלח הודעה. כלום. שאלתי אותה האם האב היה בקשר עם גורמי החינוך, המורות, היועצת, משהו? היא השיבה שלא. "הוא גם לא ניסה להגיע לבית הספר לראות אותה". היא אמרה.
היא סיפרה כי בתה מאוד נפגעה מהתנהגותו של אביה. "היא לא מוכנה לשמוע ממנו". ניסיתי בכל זאת: "תנסי להסביר לה שזה חשוב לראות את אבא. בסך הכל הוא חלק ממנה". היא השיבה. אני מבחינתי לא מתנגדת שתראה אותו, זה אבא שלה, אבל אני לא יכולה להכריח אותה, את יודעת. היא שאלה אותי: "האם בית המשפט יכול לאלץ את בתי לראות את אביה בניגוד לרצונה"?
זכותם של ילדים להשתתף בהליכים הנוגעים לעניינם
"אני מבינה שהיא לא רוצה". אמרתי. עם זאת, תפקידו של בית המשפט לעודד את הקשר עם ההורה המנותק. "אבל הוא זה שהתנתק". היא אמרה. "נכון". השבתי. ועדיין, אולי עוד נותר פתח לחידוש הקשר". היא השיבה כי בתה איתנה בדעתה – היא אינה מוכנה לפגוש את אביה.
השבתי כי לאחרונה, בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה הכריע במקרה דומה, בו ילד בן 17 לא רצה לחדש את הקשר עם אביו, גם לא באמצעות הליך טיפולי. בית המשפט קבע כי בהתאם לאמנה לזכויות הילד ולעיקרון טובת הילד, זכותם של ילדים להשתתף בהליכים הנוגעים לעניינם ובית המשפט יתחשב ברצונם, בהתאם לגילם וליכולותיהם הרגשיות והאינטלקטואליות.
בית המשפט שמע את הילד בלשכתו והתרשם מילד רהוט אחראי ושקול, שרצונו לא לראות את אביו הינו אותנטי וברור. בהתאם לכך, קבע בית המשפט, כי לא יכפה קשר עם האב בניגוד לרצונו המובהק והכן של בנו וציין כי לא יאפשר לילד להימצא במקום שאינו חפץ להיות בו.
תמיד אפשר לשנות דעה
"מאחר ובתך בת 17, הרי שלרצונה משקל מכריע", הסברתי לה. בית המשפט צריך להתרשם שלא הפעלת על בתך השפעה פסולה. האם את מוכנה שבית המשפט יתרשם מבתך בלשכתו? האם בתך תהיה מוכנה לכך?
"אני מאמינה שבתי תעדיף לקיים שיחה עם בית המשפט מאשר לחדש קשר עם אביה, שמבחינתה נטש אותה", אמרה האם. השבתי: "אני מאוד מקווה שהאב לא יאבד תקווה וימשיך לנסות "לחזר" אחרי בתכם".
סיפרתי לה על הרבי נחמן מברסלב אמר "אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן". אני, לכשעצמי, הייתי רוצה להאמין שאולי האב טעה ועוד ניתן להציל את הקשר. "ברור שזאת ההחלטה של הבת שלך, אך תמיד אפשר גם לשנות דעה", אמרתי לה.
עו"ד נטלי ברדוגו מפתח תקווה עוסקת שנים רבות בדיני משפחה. משרדה נמצא ברחוב מוטה גור 7, בניין C, קומה 2 (פארק אולימפיה). אין בנכתב להוות ייעוץ משפטי.
טלפון: 03-5295777.
דואר אלקטרוני: n.berdugolaw@gmail.com
אתר: WWW.FAMILYDIN.CO.IL
