במוצ”ש האחרון (24.1) סיים ריווני, תלמיד ישיבה, שחלם להיות DJ אירועים, את ההבדלה של שבת, יצא מביתו, שבשכונת קרית סלומון ועלה על הקטנוע שלו לבצע שליחויות של WOLT, על מנת לחסוך כסף לרכישת ציוד לעסק. ברחוב טרומפלדור, הוא נפגע בחוזקה מרכב שפנה שמאלה לרחוב יהלום. “כשהגעתי לבית החולים בילינסון, הוא כבר לא היה בחיים”, סיפרה אמו שרונה. “פתחתי את הכיסוי וראיתי פני מלאך”.
תאונות הדרכים בכלל ותאונות האופנוע בפרט, הם מכת מדינה שגובה מדי יום קורבנות, שבדרך כלל מספרים עליהם בכמה שורות – אבל מאחורי כל מקרה כזה יש אדם שהוא עולם ומלואו וכמובן משפחה, שנותרת עם כאב עמוק. אחת כזאת פגשנו היום (28.1) באוהל השבעה הענק, שהקימה העירייה ברחוב אנטורמן 7, סמוך לביתו של אלעאי ריווני בן ה-19, שנהרג בתאונת קטנוע לפני שלושה ימים.
חלם להיות DJ
ךריווני, רכב לעוד שליחות שגרתית כמו מאות רבות של אופנוענים שעובדים בפתח תקווה כ”פרילנסרים” של ענקית המשלוחים WOLT (וולט). סף הכניסה לעשות משלוחים בחברה הוא נמוך מאוד. מספיק רישיון וחיבור לאפליקציה ואפשר להתחיל לקבל כסף על שליחויות. כך עשה ריווני, שרצה לחסוף כסף לרכוש ציוד אולפן, שיגשים לו חלום – להיות DJ אירועים, בעיקר למגזר החרדי, לו הוא משתייך.
“יומיים לפני הוא עשה אירוע חינה לקרובי משפחה בנתיבות”, מספר בעצב אמו שרונה ריווני באוהל השבעה, כשהיא לצד בעלה אייל וארבעת הילדים שנותרו לה – שניים גדולים מאלעאי (מבוטא: “עילאי”) ושניים קטנים ממנו – כשהקטן בן 12. “הוא היה מאושר וקיבל תגובות טובות על האירוע. הוא תמיד היה שמח, עם הרבה אור והצחיק את כולם – ולכן כל כך התחבר ואהב את תחום האירועים ורצה לעסוק בו”.
הנסיעה האחרונה
יומיים אחרי זה, במוצ”ש האחרון, הוא עלה על הקטנוע לנסיעה ממנה לא חזר. הוא נסע על רחוב טרומפלדור במרכז העיר לכיוון מערב. בפינת רחוב יהלום הוא נפגע מרכב, שפנה שמאלה ולפי החשד לא נתן לו זכות קדימה. המשטרה עדיין חוקרת את האירוע ותיתן למשפחה את מסקנות החקירה בשבוע הבא, בתום השבעה. “באיזור השעה 9 בערב קיבלתי הודעת וואטסאפ מחבר של אחיו של אלעאי עם תמונה של האופנוע שלו מרוסק”, ממשיכה לספר האם שרונה.
“מיד התקשרתי אליו, אבל הטלפון שלו היה מנותק. התחלתי לבכות ולצעוק. ואז התקשרה מישהי מבילינסון, שלא הסכימה להגיד מה מצבו – ורק ביקשה מאיתנו להגיע. כבר ציפיתי לגרוע מכל. הרכב היה אצל הילד הבכור, שכבר נסע לבית החולים. חיכינו דקות ארוכות כמו נצח למונית שתיקח אותנו לבילינסון. אני מרחמת על נהג המונית שראה אותי כל כך רועדת ובוכה”.
"הודיתי לאלוהים שהוא לא נשרף עם כמות הדלק שהייתה שם"
ומה היה בבית החולים?
“שם כבר חיכה לנו צוות לבשר את הבשורה – רופאים, אחיות, שוטר, עובדת סוציאלית, שסיפרה לנו שהוא לא שרד את התאונה. ניגשתי לחדר בו הוא שכב. החדר היה עם ריח חריף של דלק, שנדף מהתאונה. פתחתי את הכיסוי וראיתי את הפנים שלו לבנות ושלוות – כמו מלאך. היה לו פצע גדול באיזור החזה והלב. הזרוע שלו הייתה שבורה. הוא נפטר בדרך לבית החולים. אמרתי לאלוהים תודה שלפחות הוא לא נשרף מכמות הדלק הזאת. התפללתי שזה חלום והוא יתעורר ויחבק אותי”.
להלוויה של אלעאי בבית העלמין באלעד הגיעו מאות אנשים – משפחה, חבריו לישיבה ולשכונה ותושבים רבים, שחלקם לא הכיר אותו. מספרים שהוא היה תלמיד חרוץ וירא שמיים, שהיה מאוד אוהב על הבריות. למרות פער הגילאים בינו לבין אחיו הקטן בן ה-12, הוא תמיד פינה זמן לשחק איתו. הוא התחבר לכולם – קטנים וגדולים, תמיד עם חיוך ושמחת חיים, שנגדעה על הכביש.
“אני תמיד פחדתי כשהוא עלה על הקטנוע”, אומרת שרונה. “אמרתי לו שיפסיק כי אני מפחדת, אבל הוא אמר לי ‘אל תדאגי. אני זהיר’. הסברתי לו שכמה שתהיה זהיר, החיים שלך תלויים בזהירות של נהגים אחרים. כשנוסעים בקטנוע, לא הכל תלוי בך. כשיש פגיעה אתה חשוף. וזה מה שקרה, לצערנו”.
