בשנת 1945, לאחר מלחמת העולם השנייה, ובמטרה לעודד עליית יהודים לארץ ישראל, כתב יצחק שדה, מפקד הפלמ”ח דאז את הטקסט האלמותי “נוער שמע”, במסגרתו קבע שדה כי העתיד של עם ישראל נמצא בידיו של הנוער, וכי רק מאמציהם יוכלו להכריע את המאזן ולהוביל לעתיד טוב יותר.
בדומה ליצחק שדה, אם כי באופן קצת פחות גורלי, גם מועדון הכדורגל מכבי פתח-תקווה הבין שצריך להשקיע בנוער ובצעירים. בזכות עבודה רציפה, סיזיפית ומקצועית, הפך מועדון הכדורגל מכבי פתח-תקווה, בהובלתם של אופיר לוזון וליאור רדלר, את מחלקת הנוער של המועדון לאחת ממחלקות הנוער הטובות בארץ, אם לא הטובה ביותר.
המועדון יצר מחלקת נוער ברמה בינלאומית, באמצעות שימוש במתודות מדעיות שנלמדו במוסדות ספורט וכדורגל מהמובילות באירופה, אשר מבוססות על אימונים בקבוצות קטנות עם אווירה רגועה שמאפשרת לטעות ולהשתפר, על תכנון לטווח ארוך, פיתוח השחקנים כאינדיבידואלים, וליווי מקצועי של כ-45 אנשי צוות וביניהם פיזיותרפיסטים, מאמני כושר, תזונאים, פסיכולוגים ואנליסטים.
בשונה מיצחק שדה, מועדון הכדורגל מכבי פתח-תקווה, לא השכיל לנתב את ההשקעה בנוער למען העתיד של הארגון עצמו, זאת למרות שבהצהרותיהם השונות של בעלי התפקיד במועדון, נאמר לא פעם שמחלקת הנוער מסייעת כלכלית ומקצועית לקבוצה הבוגרת.
בהקשר הכלכלי, המועדון גרף סכום המוערך ביותר מ-30 מיליון שקלים רק ממכירותיהם של שני היהלומים הצעירים, מנור סולומון וליאל עבדה (שהיום כבש את שערו ה-15 העונה במדי סלטיק), כאשר סכום דומה עתיד להיכנס מהמכירות הבאות של צמד השחקנים המוכשר. אך למרות הכסף הגדל שנכנס, במבחן התוצאה המועדון לא הביא שחקני רכש ראויים שימלאו את חסרונם של השניים – מאז עזיבת היהלומים, הצטרפו למועדון שורת שחקנים ארוכה של זרים וישראלים שפשוט לא השאירה חותם.
אך גם אם נשים את שני היהלומים בצד, ניווכח כי שאר תוצרי מחלקת הנוער של המועדון לא מקפיצים קדימה את הקבוצה הבוגרת. לראיה בשלושת משחקי הפלייאוף התחתון לא פתח בהרכב אפילו שחקן בית אחד של המועדון. יכולתם הדלה של שחקני הבית של המועדון הובילה לכך שהם מחממים את הספסל פעמים רבות, ושחקני בית אחרים, כדוגמת לירן רוטמן או מחמוד סרסור, מצאו את עצמם שלא בצדק מחוץ למועדון.
בזמן שבארבע העונות האחרונות, הקבוצה הבוגרת של המועדון הספיקה לרדת ליגה, לעלות חזרה, ולהפוך העונה, שוב, לאחת המועמדות המרכזיות לירידת ליגה נוספת, קבוצת הנוער של המועדון הספיקה לזכות באליפות המדינה, לנצח בסיבוב הראשון של ליגת האלופות לנוער, לסיים כסגנית האלופה, ולהפוך העונה, שוב, לאחת המועמדות המרכזיות לזכייה באליפות נוספת.
שער ניצחון של ליאל עבדה בילדים
מועדון הכדורגל מכבי פתח-תקווה הפך להיות נס טוברוק “משודרגת”, הפך למועדון כדורגל עם מחלקת נוער מפוארת והישגית, עם קבוצה בוגרת בינונית וחסרת שאיפות. עם כל הכבוד והערכה העצומה למחלקת הנוער של המועדון ולאנשים שעומדים מאחוריה, מה זה שווה כשהקבוצה הבוגרת לא נהנית מפירות ההצלחה?
מחאת האוהדים המשיכה בכל הכוח גם היום. לאור האיסור על אוהדי הקבוצה להכניס שלטי ואביזרי מחאה לאצטדיונים השונים, פעילי המחאה פעלו באופן יצירתי ולבשו חולצות לבנות עם אותיות עליהן, ויצרו יחד את המשפט “אבי לוזון לך” (ראו תמונה), אך לאחר דקות ספורות האוהדים המוחים נדרשו להסירן בידי אנשי האבטחה של האצטדיון.
על כר הדשא באצטדיון הי”א ראינו היום המשך ישיר של יכולת הקבוצה מהחודש האחרון. בחצי השעה הראשונה של המשחק, מכבי פתח-תקווה לא הייתה קיימת, ומלבד התקפה נהדרת אחת של לאמק בנדה ויון ניקוליסקו בדקה ה-41 לא ראינו שום דבר חיובי במהלך כל המחצית הראשונה.
המחצית השנייה נפתחה בשער עצמי מיותר של הדי מהרמיץ’, אך גם ההתעוררות החלקית של מכבי, שכללה תצוגת תכלית הגנתית נפלאה של עמית מאיר, ומספר ניסיונות הבקעה טובים שפגשו ביואב ג’ראפי שוערה המצוין של אשדוד, לא הספיקה כדי להשיג את השוויון. החילופים של ניר קלינגר שוב היו לא טובים מספיק, הכניסה הנכונה של אליהו ודומביה התרחשה בדקה מאוחרת מידי של המשחק, וג’יימס אדניי נראה כמו הצל של עצמו
אך האמת המרה היא לא היכולת הרעה של הקבוצה, אלא העובדה שהשחקנים לא מחויבים מספיק, והקבוצה לא נראית כמו קבוצה שנלחמת על חייה. אין זה מפליא איש לאור העובדה שרק שחקן אחד מתוך השישה עשר ששותפו במשחק היום, הוא שחקן בית של המועדון.
בשלושת המשחקים הקרובים של מכבי, היא תפגוש את היריבות הישירות על ההישרדות בליגת העל. היכולת הנוכחית של הקבוצה לא תספיק על מנת להשיג את התוצאות הנדרשות. פגרת החג מגיעה בדיוק בזמן עבורנו, והדרך היחידה לשרוד בליגה היא לחזור מהפגרה עם אש בעיניים.
